מילתא דבדיחותא

 אני יהודי ירא ושלם מן המנין. יום אחד חפוץ
חפצתי לקיים מנהג ישראל ולשחק שחמט.
אלא שכידוע אני רק אדם אחד, ושחמט משחקים
בזוגות. הלכתי איפוא וחיפשתי עם מי  לשחק.

הלכתי לחסיד גור. שאלתיו וכו'.
אמר לי: אשחק איתך, רק אם תעיף מטעמי צניעות את המלכה שלך מהלוח.
עזבתי אותו.
פניתי לחבדני"ק ושאלתי: התרצה לשחק עמי?
ויען ויאמר: כן, אך דע לך שאצלנו
המלך לעולם לא מת.
עזבתי אותו.
הלכתי לברסלבר. שאלתיו וכו'.
אמר לי: אצלנו גם החיילים הפשוטים קופצים כמו סוסים.
עזבתי אותו.
בחסידויות זוויהל ולעלוב הודיעו לי שלא כדאי לי לשחק איתם כי הם לעולם לא יפסידו,
אצלם אם המלך נופל קמים כמה במקומו.
עזבתי אותם.
הלכתי לליטאי. אמר לי: בבקשה, בוא לשחק, אבל אני תמיד בכלים השחורים.
הלכתי.
הלכתי לאברך ב'הר המור'.
אמר לי: בשמחה, אבל אני 'ממלכתי' והיום יש ממשלה בישראל, אז אין מלך ואין מלכה.
עזבתי אותו.
הלכתי ל'מכיניסט' מע?לי, ביקשתי לשחק אתו.
אמר לי: בכיף, אבל אתה לא מפיל שום חייל.
עזבתי אותו.
הלכתי לגבעוני מיצהר. שאלתיו וכו'.
ענה לי: אין בעיה, אבל בתנאי שאתה לא הורס שום צריח.
ברחתי...
אם מישהו רוצה, אני עדיין פנוי...