יעקב אבינו עוזב את לבן -  דודו וחוזר ארצה כנען עם נשיו, ילדיו ורכושו. בדרך הוא שומע שעשיו - אחיו תאומו, הולך לקראתו וארבע מאות בריונים איתו. אותו עשיו הכועס עליו ושומר לו טינה על כך שהוא - יעקב, לקח ממנו את ברכותיו של יצחק אביהם (ברכות שהגיעו לו בתוקף 'בכורתו' הקנויה).

יעקב החושש ודואג לשלומו ולשלום משפחתו, תוהה מהן כוונותיו של עשיו ומתלבט כיצד לנהוג. האם להתחמק מעשיו, אולי להילחם, ואולי לנסות "למצוא חן"...

לבסוף מחליט יעקב להיערך ולהתכונן לכמה דרכי וכיווני פעולה - דפאו"ת בשפה המבצעית של ימינו...

במקביל למשלחת שלום, הוא גם מתכונן למלחמה. ומעל הכל, הוא נושא תפילה לאל עליון: "ה?צ??יל?נ?י נ?א מ?י??ד א?ח?י מ?י??ד ע?ש??ו.." (בראשית לב, יב).

"סו?ס מו?כ?ן ל?יו?ם מ?ל?ח?מ?ה ולה' ה?ת??ש?ו?ע?ה", אומר שלמה המלך (משלי כא, לא). לקראת הקרב, צריך להתאמן ולתרגל, להכין את הנשק ותוכניות להגנה והתקפה. אולם, התשועה איננה פועל ישיר של מאמצינו, אלא תוצאה של "סייעתא דשמיא (סיוע אלוקי) - "ולה' ה?ת??ש?ו?ע?ה" (התשועה ממנו ובעזרתו...).

לכן, יעקב לא מסתפק רק בהכנות המעשיות בבחינת - "סו?ס מו?כ?ן", אלא מתפלל לתשועת ה': "ה?צ??יל?נ?י נ?א מ?י??ד א?ח?י מ?י??ד ע?ש??ו..".

'אגדת עם מודרנית', מספרת על יהודי המחפש חניה בתל אביב העמוסה ולא מוצא. לפניו פגישה חשובה והוא מרגיש שגורלו מוטל על כף המאזניים... בצר לו הוא פונה בתפילה לה' ומבקש רחמים. אני מבטיח שיותר לא אעשה... ומקבל על עצמי מכאן להבא... עוד הוא מדבר והחניה שלפניו מתפנה. "קבל ביטול", הוא מפטיר כלפי שמיא, "אני מסתדר לבד"...

האם אכן, אנחנו מסתדרים 'לבד'?!

בספר דברים - ב'תדריך לפני הכניסה לארץ', מזהיר משה רבנו את העם בדיוק מפני הנקודה הזו של 'אני מסתדר לבד' : "ו?א?מ?ר?ת?? ב??ל?ב?ב?ך? כ??ח?י ו?ע?צ?ם י?ד?י ע?ש??ה ל?י א?ת ה?ח?י?ל ה?ז??ה..." (דברים ח, יז).

התורה מזהירה אותנו לא ליפול במלכודת התחושה של "אני עשיתי", "אני חזק", אני יכול", "אני קובע ומחליט", "אני הבאתי את התוצאה", "במו ידי ...", "אנחנו הצבא הכי...", "אנחנו הכלכלה הכי..." ומזהירה אותנו מן התופעה של בטחון עצמי מופרז ושיכחת ה':

"ה?ש???מ?ר ל?ך? פ??ן ת??ש??כ??ח א?ת ה' א?ל?ה?יך?... פ??ן ת??אכ?ל ו?ש??ב?ע?ת?? ו?ב?ת??ים ט?ב?ים ת??ב?נ?ה ו?י?ש??ב?ת??. ו?ב?ק?ר?ך? ו?צ?אנ?ך? י?ר?ב??י?ן ו?כ?ס?ף ו?ז?ה?ב י?ר?ב??ה ל??ך? ו?כ?ל א?ש??ר ל?ך? י?ר?ב??ה. ו?ר?ם ל?ב?ב?ך? ו?ש??כ?ח?ת?? א?ת ה' א?ל?ה?יך? (שנתן לך את כל הטוב הזה...)... ו?א?מ?ר?ת?? ב??ל?ב?ב?ך? כ??ח?י ו?ע?צ?ם י?ד?י ע?ש??ה ל?י א?ת ה?ח?י?ל ה?ז??ה (ההצלחה הזו)..." (דברים ח, יא - יז).

לא "כ??ח?י ו?ע?צ?ם י?ד?י ע?ש??ה ל?י א?ת ה?ח?י?ל ה?ז??ה..." , אלא "כ??י הו?א (- ריבונו של עולם) ה?נ??ת?ן ל?ך? כ??ח? ל?ע?ש?ו?ת ח?י?ל" (שם יח).

התפיסה היהודית אומרת שהאדם חייב לעשות, לפעול ולהשתדל באופן מעשי בכל תחומי החיים: פרנסה, בטחון, בריאות ועוד. אולם, התוצאה איננה פועל יוצא ישיר והכרחי ממעשיו של האדם, אלא היא בברכת ה'.

ומאידך, אל לו לאדם לסמוך על הנס. אסור לו לשבת בחיבוק ידיים ולקוות שפרנסתו תבוא לו כ- מ?ן משמיים... כי אלוקים עוזר למי שמשתדל לעזור לעצמו (פתגם העממי)...

לאדם המודרני - בן דור ההיי-טק והטכנולוגיה המתקדמת, הדברים הללו ודאי אינם קלים ל'עיכול' ולהבנה. אנחנו התרגלנו ללחוץ על כפתור וכל מה שאנחנו רוצים - קורה ומיד. בלחיצת כפתור מופיעים בפנינו מיטב האומנים והלהקות (בטלביזיה ובוידיאו). כהרף עיין אנו יוצרים תקשורת קולית ואף חזותית עם כל אדם בקצווי תבל, ומצליחים לאתר (כמעט) כל פריט מידע 'שכוח אל' בעזרת מנועי חיפוש רבי עוצמה ב'רשת האינטרנט' (או ליתר דיוק ב 'מרשתת').

לקצווי עולם חפצת להגיע? קנה לך ברגע זה כרטיס באינטרנט (אפילו באמצע הלילה), עלה על מטוס ותוך כמה שעות עברת אלפי מיילים והגעת ליעדך.

הכל זמין, הכל מיידי ועכשווי, עד שנדמה לנו שאנו 'כל יכולים'...

או אז בא השיעור והלקח - המלמד אותנו שלא הכל בידינו. אנחנו רק יכולים להשתדל... והתוצאה - בידי ריבונו של עולם... כ??י (רק) הו?א (ה') ל?ב?ד?ו :פ?ו?ע?ל ג??בו?רו?ת, עו?ש??ה ח?ד?ש?ות. ב??ע?ל מ?ל?ח?מות, זו?ר?ע? צ?ד?קו?ת, מ?צ?מ?יח? י?ש?ו?עו?ת, ב?ו?ר?א ר?פו?או?ת... (מתוך תפילת שחרית). 

לפעמים התוצאה הינה הפוכה ממה שהאדם תכנן ועשה. לדוגמה: אחי יוסף רצו לרסק את חלום המלכות והשררה של אחיהם. אולם התוצאה היתה הפוכה לגמרי. דווקא בזכות מעשיהם הוא הגיע למצרים, הפך להיות המשנה למלך וחלומו אכן התגשם... הם תכננו ועשו הכל כדי למנוע ממנו את השררה, אך ריבונו של עולם רצה אחרת. הם במו ידיהם, קנו לו את 'כרטיס הנסיעה' למצרים ובכך החלו לסלול בפניו את הדרך (הארוכה והקשה) לכס המשנה למלך...

על כך אומר פתגם ידוע: "האדם מתכנן ואלוהים צוחק..." (ביידיש זה נשמע יותר טוב...).

אדם יקר, דע את מקומך, אומר שלמה המלך - החכם מכל אדם: "...ו?ל?פ?נ?י כ?בו?ד ע?נ?ו?ה" (משלי טו, לג). לפני שאתה דורש לעצמך כבוד ותהילה בזכות יכולותיך הטכנולוגיות, היה עניו ודע את מקומך האמיתי.

כאשר אדם קם בבוקר, עליו לומר את ברכות השחר, בהן הוא מודה לה' על כך שהוא בכלל הצליח לקום, לעמוד זקוף, להתחיל ללכת, לנשום ואף לעשות את צרכיו...  סדרת ברכות זו מביאה את האדם לפרופורציות נכונות על יכולותיו ומגבלותיו. אדם שכזה, הופך לעניו, היודע את מקומו...

ונסיים בשירה של נעמי שמר (מילים ולחן): "בגלל מסמר":

מפרסתו הימנית,
של סוס קרבות דוהר
בבוקר צח וזיווני,
נפל פתאם מסמר.

הכל בגלל מסמר קטן
הכל בגלל מסמר.

אז פרסתו הימנית,
של סוס קרבות דוהר
נפלה גם היא,
נפלה גם היא
כנפול אותו מסמר.

...צלע על רגל ימנית,
אז סוס קרבות דוהר
וחץ מהיר ופחזני,
ביתר אותו ביתר.

...נפול נפל אז הרוכב,
מסוס קרבות דוהר
והאויב, והאויב
קדימה הסתער.

...הובס הקרב נפלה העיר,
כסוס קרבות דוהר
וכל השיר, וכל השיר -
חדל בגלל מסמר.

צבא שלם יוצא לקרב,

סוס, רכב ועם רב.

לאחר שנים של 'בנין הכוח', הצטיידות ואימונים,

הגיע רגע האמת - לקרב פנים אל פנים.

ולבסוף, בגלל מסמר קטן, כדברי השיר,

"הובס הקרב נפלה העיר"...

כך גם קרה במעבורת החלל קולומביה ש"נגעה בשמיים" והתרסקה ארצה עם כניסתה לאטמוספרה, בגלל "מסמר קטן" - בגלל כמה לבני בידוד שנשרו ממקומן, "הובס הקרב נפלה העיר"...  ושוב, קיבל האדם תזכורת כואבת על מגבלות כוחו ועוצמתו...

בשולי הדברים, אי אפשר שלא לזכור ולהזכיר את האסטרונאוט אילן רמון ז"ל - איש מופת, צנוע ועניו, שלקח איתו למסע של הקולומביה לחלל, ספר תורה זעיר, שהיה בשימושם היומיומי של אסירי מחנה ההשמדה  'ברגן בלזן'. בכך קשר אילן ז"ל, בין העבר לעתיד, בין חומר לרוח ובין כבוד לענווה... יהי זכרו ברוך.

בברכת שבת שלום

משה רוט