משה רוט / פרסומא / נקודה טובה 25/10/2011 17:33 |
בראשית - בשביל מה נברא העולם? פרשת בראשית מתארת את תהליכי הבריאה, היצירה וההתחלה של היקום והעולם. אולם לכאורה, הדבר הכי חשוב, הכי יסודי והכי עיקרי, חסר מן הספר ואינו מתואר בפרשה. בשביל מה נברא העולם?! ואולי, זו היא שאלתה של אותה ילדה קטנה בשמלה אדומה... בשמלה אדומה / מילים: רותי ספרוני. לחן: יאיר רוזנבלום בשמלה אדומה ושתי צמות, אגדה עם טכניונית עתיקה, מספרת על אתגר טכנולוגי שהציג פרופסור ותיק בפני ציבור המהנדסים, בכנס טכנולוגי בטכניון - איך להזרים דם לנגב. מיד החל דיון טכנולוגי על ספיקות והספקים, זרימות ומהירויות, צינורות, משאבות ובעיות קרישה. לאחר דקות ארוכות של דיון דפק הפרופסור הוותיק על הדוכן וזעק: ריבונו של עולם, בשביל מה בכלל צריך להזרים דם לנגב?! לימים גיליתי, שלא מדובר באגדה אלא במעשה אמיתי. בשנת 1961, כינסו פרופ' חיים חנני, ופרופ' חיים יעקב פינקל כמאה מועמדים לטכניון, לבחינה ובה שאלה אחת בלבד: לאיזה מידע טכני אתה זקוק, כדי לתכנן צינור להעברת דם מאשדוד לאילת. המועמדים עסקו רק בהיבט הטכנולוגי ואיש מהם לא עסק בשאלות מוסריות כגון לאיזו מטרה צריך להעביר דם או מהיכן יילקח הדם. תוצאות אלה זעזעו את הנהלת הטכניון והביאו להכנסתם של לימודי הרוח לתוכניות הלימודים של המהנדסים... אם כן, בשביל מה נברא העולם?! שתי תשובות בדבר ושתיהן נכונות גם יחד:
ריבונו של עולם - הריבון, המנהיג, השולט, הבורא והיוצר, צמצם את נוכחותו (לכאורה) ונתן לאדם את העולם - 'מגרש משחקים' פרטי, בו יש לו - לאדם רשות לפעול על פי בחירתו החופשית, ללא התערבות אלוקית כלל וכלל. ולכן נברא האדם רק ביום השישי - רק בסיום תהליך הבריאה, כאורח המגיע לסעודה כאשר הכל מוכן. ללמדך, שהעולם כולו נברא לכבוד האדם. זהו 'מגרש המשחקים' שלו. האדם נדרש לבחור בדרך הטובה (כמוגדר בתורה ובמצוותיה) משתי הסיבות שעבורן נברא העולם, גם יחד. הן בשבילו עצמו - כדי ליצור לו סביבה וחברה טובה יותר - פיזית ורוחנית והן לכבודו של ה'. מרגע בריאת העולם, עובר מרכז הכובד של העולם, מן האלוקות אל האנושות. כעת אנו עוזבים את השאלה התיאורטית מדוע נברא העולם - שאלה שלגביה היה האדם פסיבי - נפעל (ה' פעל אותו, עליו ולמענו), ועוברים לעסוק בשאלה מה בריאת העולם אומרת לי, מהו תפקידי בכל ה'הצגה' הגדולה הזו. שאלה שלגביה האדם מפסיק להיות פסיבי ועובר להיות פעיל - אקטיבי, אחראי, יוצר ועושה. ואולי זוהי חידת חייו של כל אחד מאיתנו, חידה אותה אנו מנסים לפתור כל חיינו, - מה תפקידנו - האישי, הפרטי שלנו, בעולם. פרק אחר פרק אנו קוראים על יחידים וקבוצות, בודדים וחברות שמתקשים לעמוד בהצלחה באתגר זה של "לעשות טוב" ונכשלים.
אולם, למרות שהקב"ה יודע שהאנושות תחטא, הוא נותן לאדם - לחברה ולפרט שוב ושוב את האפשרות כן להצליח וכן לבחור בטוב. פרשה זו הינה רלבנטית גם בדורנו אנו - דור המאה העשרים ואחת. אמנם 'מגרש המשחקים' השתנה והפך להיות רווי טכנולוגיה, אך המהות לא השתנתה. והאדם על רצונותיו, תאוותיו ויצריו (שלא השתנו כלל וכלל...), ניצב שוב ושוב מול האתגרים והדרישות של לבחור בטוב ו"לעשות טוב". למרות כל הפספוסים והטעויות שלנו ושל הדורות הקודמים, עדיין, בכל יום מחדש, יש לנו את היכולת לבחור מחדש ולעשות טוב. שלום חנוך בשירו "אדם בתוך עצמו", מדבר על אדם הנסגר ובתוך עצמו הוא גר, כשהוא לעצמו זר ומר.... אדם בתוך עצמו / מילים ולחן: שלום חנוך אדם בתוך עצמו הוא גר,
ובכל זאת, כאשר משהו נשבר, קר ומנוכר והאדם רוצה בתוך עצמו להיות נסגר, מה עושים? האדם תמיד יכול לעשות את מה שעשו אבותינו בכל הדורות - מאדם הראשון ועד ימינו - לתפוס שיחה עם ריבונו של עולם. כדברי השיר "כשהלב בוכה" (מילים: יוסי גיספן, לחן: שמואל אלבז). ...האדם רואה את כל חייו פתאום בברכת "תחל שנה וברכותיה" ושבת שלום משה רוט להורדת הקובץ לחץ/י כאן |