א.היוצא בימי ניסן ורואה אילנות שלבלבו יברך "ברוך שזיכני להסתובב בחוץ במקום לנקות לפסח". וטוב שימציא לבני ביתו סיפור כיסוי הולם שמא יתפס בקלקלתו. 

ב.מתחילין את נקיון הפסח במדפי הספרים. יאבק את ספרי הילדים תחילה ואת ש"ס החתנים באחרונה, שתדיר וממש אינו תדיר – תדיר קודם. 

ג. מיד לאחר שיסיים לנקות התריסים מבחוץ בסנפלינג ללא חבל, יברך ברכת "הגומל" ולאחריה ברכת "משיב הרוח ומוריד הגשם" שכן מובטח הוא שיירד גשם מאובק על התריסים הנקיים בתוך שלוש שעות זמניות. וטוב היה עושה חוני המעגל לו היה מנקה תריסיו תחת לצייר עיגולים בחול. 

ד. בקומו משולחן האוכל יקפץ על רגליו בפראות כאילו היה הוא דורך על גחלים לוחשות, וינער זרועותיו בפאניקה כמי שכפאו שד, למען יתפטר מן הפירורים שאולי נתפסו בבגדיו, שאם לא כן תישמע זעקת "קרישקעס" (פירוריםבלעז) עולה ויורדת. 

ה. טוב שיחלק אדם את ביתו כמתכונת בית המקדש שבירושלים: בעזרה, שטרם נוקתה לפסח, נכנסים כל ישראל ואפילו פיתותיהם בידיהם. בהיכל, שנוקה חלקית, נכנסים רק אלה שקיימו מצוות ניעור הפירורים (ראה הלכה ט'). ובקודש הקודשים, שכבר נתמרק כולו לפסח, תיכנס רק כוהנת גדולה של הניקיון, לאחר שהתעטפה בלבן. וטוב לגדר את קודשי הקודשים בסרט משטרתי ועליו חקוקות אותיות "והזר הקרב יומת", והפורץ גדר – תשכנו אשתו. 

ו. בשבת האחרונה שלפני הפסח, כשרובו של הבית כבר קודש קודשים, נוהגים לאכול את ארוחת השבת מתחת לשולחן שבמרתף, ובמקום חלות בוצעים פיתות יבשות בבחינת 'ועיניתם את נפשותיכם מאוד'. ונקראה שבת זו"שבת הגדול" על שם "האח הגדול", שמי שמעז בשבת זו להזיז פירור חמץ ממקומו – מודח מן הבית לאלתר. 

ז. אין עושין קניות לפסח לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות דעת, ועל כן יפנה כמחצית היום, יכבוש עצביו, ויביא עמו זכוכית מגדלת לקריאת כל ההכשרים והכיתובים על כל מוצר ותחת כל מדף רענן. ובמיוחד ייזהר הציבור ברכישת המצות, וירכוש מצות מכונה בלבד, ולא מצות "עבודת יד", שבשאר מוצרים "עבודת יד" מעלה היא, אך בפסחפחיתות גדולה היא, שטעמה של מצה "עבודת יד" כטעם דיקט שעבר עליו הפסח. 

ח.מצווה מן המובחר להוסיף לפירורי בדיקת החמץ כהנה וכהנה מוצרים דליקים, ולבזבז כשתיים או שלוש שעות בבהייה בחמץ הנשרף, עד וידוא הריגה. אותם סוציומטים המשליכים חמצם למדורה ומסתלקים מייד, אין שורה עליהם ברכה (ואף אין שורה בבגדיהם ריח ל"ג בעומר). 

ט. בכל השנה מתקפחות עדות המזרח, ובימי הפסח מתקפחות עדות אשכנז. ושמעתי שרבים מבני אשכנז מתמזרחים בנפול פחד הקטניות עליהם, ונאחזים בדודה רחוקה מ"דרום צרפת" כדי לזכות ולאכול פנכת אורז בפסח. ושמעתי כי יש הדורשים שיתכנסו פוסקי אשכנז כדי לבטל דין קטניות, אלא שעסוקים גדולי הדור בדיןאקונומיקה כשרה לפסח, אך עשויה להכיל שאריות לפתית (לאלרגנים), ואין פנאי בידם להתעסק בזוטות. ומכל מקום – המחמיר תבוא עליו ברכה, כאותו אחד שנמנע מאכילת מצה שרויה, קטניות, לפתית, וביצים עם חותמת, וזכה שמת בשביעי של פסח מרעב.