בתור לקופה בסופרמרקט, אמרה הקופאית הצעירה לאשה מבוגרת כי עליה להביא בעצמה את שקיות האריזה, כי שקיות הפלסטיק אינן טובות לסביבה. 

האשה המבוגרת התנצלה והסבירה: "בזמני לא היה לנו את הדבר ה"ירוק"

הקופאית אמרה: "זו הבעיה שלנו היום. לדור שלך לא היה אכפת מספיק כדי לשמור על הסביבה".

אכן, היא צדקה - לדור שלנו לא היה את ה"ירוק" הזה, בזמנו.

באותם ימים, החזרנו בקבוקים של חלב, סודה ובירה לחנות. החנות שלחה אותם חזרה למפעלים שבהם רחצו ועיקרו אותם ומילאו אותם מחדש. כך השתמשו באותם בקבוקים שוב ושוב.  כך הם, למעשה, מוחזרו.

אבל אז לא היה לנו את ה"ירוק" הזה.

עלינו רגלית במדרגות כי לא היו לנו מדרגות נעות בכל חנות גדולה ובכל בנין משרדים. הלכנו את חנות המכולת ולא טיפסנו לתוך מכונית בעלת 300 כוחות סוס, בכל פעם שהיינו צריכים ללכת שני רחובות.

אבל, היא צדקה, לא היה לנו אז את ה"ירוק" הזה.

בימים ההם כיבסנו את חיתולי התינוקות כי לא היו חיתולים חד-פעמיים. ייבשנו את בגדינו על חבלים בשמש, ולא במייבשים זוללי אנרגיה. הרוח ואנרגיית השמש אכן ייבשו את בגדינו. ילדינו לבשו בגדים זה-אחרי-זה, כי לא תמיד רכשנו עבורם בגדים חדשים.

אבל, הגברת הזו צדקה, לא היה לנו את ה"ירוק" הזה בזמננו.

אז, היו לנו מקלט טלויזיה אחד ומקלט רדיו אחד בבית - לא טלויזיה בכל חדר. למקלט הטלויזיה היה מסך קטן בגודל ממחטה (זוכרים?), לא מסך בגודל של מדינת ישראל.

במטבח בחשנו וערבלנו בידיים, כי לא היו לנו מכשירים חשמליים לכל פעולה.

כאשר ארזנו חפץ שביר, כדי לשלוח אותו בדואר, השתמשנו בעיתון ישן כדי לרפד את האריזה למניעת שבירה, ולא היו קלקר או פתיתי פלסטיק, או יריעת בועות פלסטית, לשם כך.

באותם ימים, לא הפעלנו מנוע ושרפנו בנזין כדי לקצור את הדשא. השתמשנו בכוח הגוף שלנו כדי להניע את מקצצת הדשא. התעמלנו על ידי עבודה, כך שלא היינו צריכים ללכת למועדון בריאות כדי לרוץ על מכשירי הליכה המופעלים על ידי חשמל.

אבל, היא צדקה, לא היה לנו אז את ה"ירוק" הזה.

שתינו מברז המזרקה כאשר היינו צמאים ולא השתמשנו בכוס או בבקבוק פלסטיק בכל פעם שהיינו צמאים.

מלאנו את עטינו בדיו בכל פעם שהיה צורך בכך, ולא רצנו לקנות עט חדש. החלפנו את סכין הגילוח במכשיר, ולא השלכנו את כל המכשיר רק בגלל שסכין הגילוח שבו קהה.

אבל, לא היה לנו אז את ה"ירוק" הזה.

באותם ימים, אנשים נסעו באוטובוסים וילדים רכבו על אופניים אל בית הספר, או הלכו ברגל, במקום הפיכת האמא שלהם לשירות מכונית של 24 שעות.

היה לנו שקע חשמל אחד בחדר, לא בנק של שקעים כדי לחבר אליהם תריסר מכשירים. לא היה לנו צורך

בחפיץ ממוחשב כדי לקלוט אות מלויין המרוחק אלפיים מייל, בחלל,  כדי למצוא את חנות הפיצה הקרובה (בכלל לא היו אז חנויות פיצה).

אכן, האם אין זה עצוב שהדור העכשווי מקונן על כך שאנו, הזקנים, כה בזבזנים בגלל שאין לנו את ה"ירוק" הזה...

נא העבירו זאת לעוד זקן אנוכי הזקוק לשיעור משמנדריק בדבר שמירת הסביבה....

נתקעתם בכביש - מהחיים – תקראו
ביום חמישי האחרון בשעה 10 בלילה מצאתי עצמי עם פנצ'ר בגלגל השמאלי בכביש החוף כ 2 קילומטרים מהיציאה מחיפה. השוליים היו בדיוק ברוחב הרכב ולא הייתה אפשרות לרדת לכוון החולות בגלל מחסום הבטיחות. המכוניות והמשאיות בכביש טסו (כביש מהיר) - לא רציתי לקחת צ'אנס בנסיעה למחלף עתלית מרחק של כ 7 ק"מ על שלשה גלגלים.
בהתחלה חשבתי שאצליח להחליף את הגלגל בהפוגות קטנות, אך כשהבנתי שזה די מסוכן ובלחצה של רעייתי צלצלתי למשטרה – ההיגיון אמר לי שצריך להזמין גרר לא משטרה, המשטרה עסוקה בדברים יותר חשובים, אך ידעתי שלגרר ייקח לפחות שעה פלוס להגיע והסיטואציה לא הייתה נעימה – כמובן שיצאנו מהרכב ונעמדנו אחרי מחסום הבטיחות.

השוטרים הגיעו כעבור 10 דקות (לגרר היה לוקח שעה +) ואמרו לי שזה גם חלק מתפקידם וטוב שהזמנו אותם - בכדי שלא נהייה חלק מהסטטיסטיקה. הם הפעילו את הקוז'אק של הניידת וסימנו עם פנס למכוניות להאט בזמן שאני החלפתי את הגלגל – פשוט אבטחו אותי.

דיברתי על זה אם אנשים, פרט לאבא של אשתי אף אחד לא חשב להזמין משטרה לרכב שנתקע (כולל הפנצ'רמעכר). - לפני כחודש וחצי נהרגו בני זוג במחלף יבנה בזמן שהחליפו גלגל בשעות היום, אם היו מזמינים משטרה שתאבטח אותם - כנראה לא היינו שומעים עליהם.
חברים, מצאתם עצמכם במצב מסוכן, כביש ראשי, חשוך אל תהיו גיבורים תזמינו משטרה שישמרו עליכם עד שהבעיה תתוקן או שהגרר יגיע.”

אשכנטוז
הכספת
שלח לחמך
בר-מצווה
פחד לידה - על הרבנית בת-שבע קנייבסקי ע"ה
השידוך
אין יאוש חלק 1  אין יאוש חלק 2

עבד עברי  מתנה משמים   שידוך מקרי  חי מדירה לדירה

 מגדת העתידות  הקונצרט של שעילה

נשים ובנות יקרות אנו זקוקים שתעזרו לנו בתפילות! המצב בארץ קשה מאד, בזמן האחרון   פוקדים אותנו אסונות קשים, הרבה יתומים ואלמנות רחמנא לצלן, מכל מיני מחלות קשות.

באו לשאול את בעלי הרב שליט"א, מהי הסיבה לכל האסונות. הרב פתח גמרא ואמר שזה בגלל ניבול פה. ואיך אפשר לתקן את עצמנו?- רק בשמירת הלשון.

ראיתי כתבה מהרב סגל ממנצ'סטר זצ"ל, שכותב: "שלא ראה בימיו אדם שלמד כל יום שתי הלכות בשמירת הלשון, ולא נושע, הן בילדים והן בזיווגים, הן ברפואה שלמה והן בפרנסה והן בחינוך ילדים. והבטיח שמי שילמד בחפץ חיים יהיה עו"ד שלו בשמים" 

וראינו נסים גלויים מאנשים שקבלו על עצמם שתי הלכות כל יום ונושעו. כשקראתי את הכתבה נכנסה אלי אשה בבכי קורע לב,שסיפרה שיש לה תור גדול של בנות מבוגרות שעדין לא התחתנו. הראיתי לה את הכתבה של הרב סגל, והיא אמרה מיד שהיא מקבלת על עצמה ללמוד כל יום שתי הלכות, תוך שלושה ימים התארסה בת אחת. אחרי חודשיים השניה. ובלי עין הרע האשה ראתה הרבה ישועות. ועוד מאות מאות בנות שלקחו על עצמם לימוד שמירת הלשון, התחתנו.

מעשה אחר היה, אשה אחת עם תינוק בן חודש, וסיפרה שהייתה אצלנו בצער גדול לפני שנה, שנשואה עשרים שנה ללא ילדים, יעצתי לה ללמוד כל יום שתי הלכות וב"ה נפקדה ונולד לה בן זכר.

ועוד סיפור, לפני כמה שבועות הגיעה אלי אשה שבורה, בבכי קורע לב שספרה שהאמא שלה בבית חולים. עם גידול ממאיר וביקשה שאתן לה משהו שתקבל על עצמה, יעצתי לה שכל המשפחה תקח על עצמה ללמוד כל יום שתי הלכות של שמירת הלשון, אחרי יומיים חזרה האשה וביקשה שנפרסם את הנס שקרה, היא סיפרה שכל המשפחה התאספה וכולם קבלו על עצמם ללמוד כל יום שתי הלכות.

אחרי יומיים הם קיבלו טלפון מבית חולים והודיעו להם שיבואו לקחת את האמא, הגידול נעלם והאמא בריאה ושלמה. ועוד הרבה הרבה ניסים ונפלאות שקרו.

ועכשיו נקבל כולנו על עצמינו בלי נדר, ללמוד כל יום שתי הלכות של שמירת הלשון ולהתפלל בכוונה גדולה. כי תפילה היוצאת מן הלב מפה קדוש ששומר על לשונו מתקבלת מיד לפני בורא עולם, ומונעת הרבה אסונות וצרות ומביאה ישועות לעולם. ולעתיד לבוא יראו לכל אחד כמה נפלאות, כמה נפשות הציל, ובזכותכן, נשים/בנות יקרות וצדיקות נזכה במהרה לביאת משיח צדקינו במהרה בימינו, יהי רצון שהקב"ה ימלא כל משאלות לבכן לטובה.

ב. קנייבסקי

לזיכוי הרבים נא לצלם דף זה לפחות 50 עותקים ולהפיצם בם מכרים ושכנים.

   נ.ב

ניתן להירשם ולקבל ישירות למייל – חינם, בכול יום 2 הלכות מאתר: נצור

http://www.netsor.org/content.asp?pageid=12

הרה"ג ר' אברהם שלמה יאווא שליט"א – רב לקהל "נטעי אביגדור לעמברג"

מתלמידי הגה"צ אביגדור מיללער ז"ל, סיפר עובדא נוראה כדלהלן:

בהלוויית אלמנתו החשובה של הג"ר אביגדור מיללער ז"ל פגש בי אדם אחד ודיברתי עמו מגלותו של הג"ר אביגדור ז"ל ובתוך הדברים סיפר לי עובדא ששמע אותה מבעל העובדא, שפעם אחת נחלה קשות ל"ע ונכנס להג"ר אביגדור לשפוך בפניו את מר לבו ולבקש מלפניו שיתפלל בעדו שיהא לו רפואה שלימה בתשח"י ותחת שיענה לו ר' אביגדור מאומה שאל ממנו בחזרה אם בהביהמ"ד שם הוא מתפלל שורר רוח-שקט בעת התפילה וקריאה"ת, הלה ענה לו בצער, דאדרבה שבבית מדרשו משוחחים הרבה בעת קריה"ת ולדאבונו ממש "קופקעס" גדולים בעת הקריאה.

ענה לו ר' אביגדור: א"כ איני יכול לעשות לך מאומה, דאפי' שאתה נזהר מלדבר בעת התפילה וקריה"ת אבל הרי אם מדברים אנשים בביהמ"ד בעת קריאת התורה הרי זה מעכב את כל התפילות מכל הביהמ"ד שלא יוכלו להתקבל כראוי ע"כ אין לי שום עצה לומר לך, אלא שבהזדמנות הראשון תחפש ביהמ"ד אחר להתפלל בו.

הלכתי להתפלל בביהמ"ד אחר הפטיר בעל העובדא ואכן לא ארכו הימים

 ונתרפאתי רפואה שלמה ומהירה לתדהמתי הרבה שהלכה וגברה.

הג"ר אברהם שלמה שליט"א שמע את הסיפור ממנו והוא נתרגש מאד בשמעו את העובדא הנוראה ולא חשב אז שזה יבוא לו לעזרתו בעת המצטרך.

עברה תקופה מעת ששמע את העובדא והנה ביום "שמחת תורה" בשנה זו (תש"ע) לפני שעלו הילדים לעליית "כל הנערים" כנהוג בהרבה מקומות, ניגש אברך אחד אל האב"ד ואמר לו שבנו הקטן שעתה יעלה לעליית "כל הנערים" נחלה לאחרונה במחלה האיומה ר"ל.

לאחר התפילה סיפר האב"ד בפני כל המתפללים את הסיפור הנ"ל ואמר בפניהם שהיות ונמצא כאן ילד שנחלה במחלה הכי קשה ל"ע, לכן נכון מאד שכל המתפללים יקבלו ע"ע שלא ידברו בעת קריה"ת משך שנה שלמה, החל מ"בראשית" ועד "וזאת הברכה" ובזכות זה ישלח השי"ת רפואה שלמה לילד הפעוט שמצפה לרחמי שמים במהרה.

הציבור הנרגש קבלו תיכף ע"ע את הקבלה בהחלטה גמורה ואכן לאחר כמה ימים

 כשהילד עבר עוד בדיקות נתברר שאין בו שום שמץ של המחלה והכל נתרפא בשלמות הגמור

אז הבין הג"ר אברהם שלמה למה נסתבב מן השמים שדווקא הוא ישמע את הסיפור ממורו

 הר"ר אביגדור זצ"ל ועין בעין ראו גודל הכח, אם אין מדברים בעת קריאת התורה.

לא, בורו פארק – ניו יורק

לצערנו, לאחרונה שמענו על מספר חולים במחלה האיומה בקרב אנ"ש בעיר

 הבה נסיק את המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל

 ויה"ר שיתקיים בנו "והסירותי מח' מקרבך"